האינטרנט וההלכה כניגוד או השלמה

אין יותר מתאים מלהביט בדבריהם של מפתחי האינטרנט והטכנולוגיה בעבר ואלו שעוסקים בכך כיום בכדי להבחין במה שחוללה הרשת העולמית לבני האדם. האינטרנט, שמטרתו הראשונית הייתה להביא ידע מתקדם אל דור הדעה של המאה העשרים מוצא לפתע את דרכו לוטה בערפל. מחד, הוא אכן משמש ככזה אך מאידך ישנו כאן בחינת הגולם שקם על יוצרו.

וכל כך למה? הרי ישנה כאן המצאה מהפכנית חוצת יבשות ותרבויות אשר מאפשרת לייצר ידע ולהעבירו בפרקי זמן אפסיים דבר שאך לפני כמה שנים מועטות נראה היה כלקוח ממדע בידיוני. ואם המדע התפתח בעיקר כצורך מיידי תרבותי עכשווי הרי שלא כך הרשת שהייתה

לכאורה אמורה לשמש יחידים אך לבסוף פרצה אל העולם הגדול ושינתה אותו לבלי היכר.

כשבוחנים את יתרונות האינטרנט אל מול חסרונותיו נדמה כי אין המדובר בשחור ולבן. רוצה לומר: לעיתים דווקא השלילה שבקיומה של הרשת נובעת ממקומות אפלים שיכולים להפוך בנקל להרס ולחורבן אך מאידך דווקא הקלות שבה הדברים מתרחשים ובתוכם אותו הרס עצמו משמשים לדברים חיוביים ומועילים לחברה האנושית על גווניה השונים הן לאדם הפרטי והן לכלל האנשים.

לאור האמור הרי שכאנשים דתיים הרואים בעולם דבר חיובי ובתורה את מה שמעניק לעולם זכות קיום הרי שהרשת נתפסת כדבר חסר תועלת. תרבות הפנאי הגוזלת את הזמן אשר באה לידי ביטוי בסרטים המשלבים אלימות וגסויות וכן במשחקי מחשב אינם לרוחה של העמדה הגורסת כי אין העולם נברא אלא לעסוק בתורה. דברים חיוניים קיומים מותרים אך אין התורה רואה בעין יפה שימוש בזמן על מנת לעשות בו דברים חסרי תכלית ואין צריך לומר דברים אסורים.

אשר על כן יש לבחון לדעתי את נחיצותו של האינטרנט כדבר אשר אין האדם או העולם יכולים לחיות ללא קיומם. אם משמש האיטרנט לדברים חיוניים הרי שיהא הדבר מותר. במידה ואכן נמצא את השימוש ברשת ראוי יש למצוא את המקומות אשר לא זו בלבד שיש בהם היתר אלא כאלה אשר הופכים את הרשת לדבר מצווה.

בשנים האחרונים אנו עדים לתופעה מעניינת. שיעורי תורה והגות תורנית לצד מאמרים מקיפים בכל מקצועות היהדות נמצאים באינטרנט באלפיהם. התנ"ך וספרי היסוד היהודיים החל מן המשנה והתלמוד וכן ספרי חסידות מחשבה וקבלה מנוחים זה לצד זה וכל הרוצה יבוא ויטול. אם כן הרי שישנה כן הגדלת תורה בהיקף שלאידעה היהדות מאז היווסדה. וכשזהו המצב מבחינת אפשרויות העיסוק בתורה אשר משמש מיליוני יהודים נדמה כי היותו של האינטרנט כלי מחזיק ברכה ותורה הוא מן הדברים שעלינו להתיר בגללם את השימוש באינטרנט.

ייתכן כמובן שיש אשר יבחנו את המקום אשר תופסת התורה אל מול הדברים הרעים שקיימים ברשת. יחסי הכמויות עולים לכדי הרע ועל כן כשרבה הרעה על פני הטובה אין לנו להתיר את שאינו בטל בשישים אלא נוכח בעוצמה חזקה עד כי החושך מרובה מן האור. ויתר על כן: הימצאותם של דברי תורה במקומות המטונפים הם בגדר מה שאמרו חזל כי אין לעסוק בהם.

אם כן איך ניתן לתפוס את האינטרנט? מחד הוא מלא בפריצות וחוסר תכלית מאידך הוא מלא בדברי תורה. מצד אחד, איננו אלא מכשיר שכל אדם עושה בו כטוב בעיניו אם רוצה תוכו אוכל קליפתו זורק אך מאידך לעיתים לא יוכל האדם לבקר בין טוב לרע.

אני מבקש להציע לבחון את הדברים דווקא מהנקודה אשר בה האינטרנט החל את דרכו. כי בשעת יצירת הדברים נדמה לי טמונה מידת היותו נצרך על הבריות. אם לפני עשרות שנים היה האדם עוסק רובו של היות בעבודתו הרי שכיום מצב הדברים שונה בתכלית. האדם כיום הוא בעל זמנים הרבה ועיתותיו בידיו. מציאות בה לכל אדם ישנו הרבה זמן פנוי משמשת בשני אופנים שונים: לאגירת כוחות ולעיסוק שיש בו מימד שונה מחוץ אל הזמן הרגיל והנצרך. בחלל הפנוי הזה יכול האדם לעסוק בתורה. אם יהיה לן בעומקה של הלכה אין הוא מספיק להגיע אל הנדרש אך אם הוא מוצא את הדברים ערוכים לפניו כאשר כל דבר על אופניו במאמר או בשיעור ובנוי לתלפיות הרי שהוא יוצא נשכר. על כן כאשר האינטרנט מתאפיין בשיעורים ברמות שונות ובסגנון שונה יכול האדם למצוא בנקל את חלקו בתורה.

לאור האמור לעיל לי נראה כי השימוש ברשת להגייה בתורה ראוי וחיוני לאדם שומר המצוות אף יותר מאפשרויות אחרות שכן הוא מספק היקף לימוד ורמות שונות אשר מיועדים לכל איש בנפרד. בכך הופכת היהדות למנת חלקם של אנשים רבים החל מפשוטי העם וכלה בגדולי הלומדים. אלו ואלו יוכלו למצוא ברשת את מבוקשם ואת אשר הם רואים כלימוד התורה שלהם ועבודתם את הבורא.

יוצא מכל האמור כי אם יתפתח האינטרנט תוך שישמור על מתכונתו וייעודו הבראשיתי של העברת ידע אל העולם הרחב הרי כי השימוש בו יהיה ברכה לכל דורשי התורה והבורא ותתייעל האנושות בכללותה.